29 במרץ 2008

יונה וולך, תן למילים

תֵּן לַמִּלִּים לַעֲשׂוֹת בְּךָ
לשון ציווי אבל כיוון שאין יחס של מרות - בעצם בקשה. אל תעמיד מחסומים, דעות קדומות. הרפה את שרירי המח שלך, ותן למילים לעשות בך כרצונן, לעשות אותך, תרתי משמע
תֵּן לָהֶם הֱיֵה חֹפְשִי
חפשי כלומר רפוי, אך לא רק. כן, דווקא הכניעה היא חופש, החופש להתרומם איתן, לשוט בין האידיאות ולא להיות כבול ליום-יום, לחוקי הפיזיקה
אֵלּוּ תִּכָּנַסְנָה בְּךָ תָּבֹאנָה פְּנִימָה
המילים חושניות, ארוטיות. להיות פתוח אליהן זה לעשות איתן אהבה
עוֹשֵׂי צוּרוֹת עַל צוּרוֹת
המילים בוראות עולם, לוקחות צורות קיימות במציאות ובונות אותן אחרת, טוב יותר. הצורה משנה את החומר כי הצורה היא החומר
יְחוֹלְלוּ בְּךֳ אוֹתָה חֳוָיָה
הן בוראות עולם, כלומר בוראות את עולמך. תחווה חוויות כמו שחווית בחייך, תחזור על חוויות שחווית
תֵּן לַמִּלִים לַעֲשׂוֹת בְּךֳ
עכשיו אתה מבין יותר, אתה יודע למה לצפות, אז הרפה, הפתח
אֵלוּ תַּעֲשֶׂינָה בְּךֳ כִּרְצוֹנָן
אין עדיין שכנוע שנעתרת. אבל כאן יש כבר יותר בטחון. הן יודעות שחומות ההגנה שלך מתחילות לקרוס.
עוֹשֶׂות צוּרוֹת מֵחָדָשׁ בַּדָּבָר
הדבר, המהות שאי-אפשר לכנות בשם מדויק יותר כי השם הוא זמני, אבל המילה מסוגלת לנגוע בו, לשנות אותו
תַעֲשֶינָה בַּדָּבָר שֶלְךָ
האישי שלך, הזהות שלך
אוֹתוֹ הַדָבָר בְּדִיוּק
ניסיון להרגיע – אין כאן משהו חדש, מאיים.
כִּי הֵן דָּבָר אוֹתוֹ תַעֲשֶינָה
הנה הן מתחילות לשנות את הצורה. אבל יותר מכך, בלי לשים לב יש פירוש חדש כאן למילים שהופיעו כבר: המילים יעשו אותך ואז אין הפרדה כי אתה תהיה המילים. יתר על כן: אתה כבר מילים, רק אחרות.
הָבֵן תָבִין כִּי אֵלוּ תְּחַיֶינָה
הפנייה שוב ללוגי, אבל הנה המטרה של השינוי, לברוא שוב חוויות
לְךָ אוֹתָה חֳוָיָה וּפֵרוּשָׁהּ כְּטֶבַע
החוויה שאתה עובר היא טבעית, תחזיר אותך לפרימיטיבי, למקור. אין כאן חוויה שלא כדרך הטבע, אל מגור
כִּי הֵן טֶבַע וְלֹא הַמְצָאָה
המילים ומה שהן מייצגות - אין הבדל ביניהם. הן לא מצביעות על משהו כי הדבר והמשמעות שלו אוחזים זה בזה ללא יכולת הפרדה. לכן חוויה שנגרמת בקריאה, אם תיתן לה, היא כמו חוויה טבעית, ובמרומז – יותר ממה שאפשר לחוות בטבע

וְלֹא גִלוּי כִּי כֵּן טֶבַע
כן, אין כאן סינתטיקה והמצאות, אלא טבע, מסודר בצורה שאתה לא מכיר, בצורה שלא חשבת
תַעֲשֶינָה טֵבַע דָּבָר בְּךָ
הן תבראנה את הטבע בך מחדש
כְּמוֹ שֶתֵּן מִין חַיִים לַמִּלָה
במידה שאתה תהיה האקטיבי ותיתן למילים לפרוח, אתה תברא את עולמך בעזרתן
תֵּן לַמִּלִים לַעֲשוֹת בְּךָ
חזרה שלישית אבל גם כאן יש משמעות חדשה לציווי / בקשה, אתה יודע כבר מה הן יעשו בך.



תֵּן לַמִּלִּים לַעֲשׂוֹת בְּךָ
תֵּן לָהֶם הֱיֵה חֹפְשִי
אֵלּוּ תִּכָּנַסְנָה בְּךָ תָּבֹאנָה פְּנִימָה
עוֹשֵׂי צוּרוֹת עַל צוּרוֹת
יְחוֹלְלוּ בְּךֳ אוֹתָה חֳוָיָה
תֵּן לַמִּלִים לַעֲשׂוֹת בְּךֳ
אֵלוּ תַּעֲשֶׂינָה בְּךֳ כִּרְצוֹנָן
עוֹשֶׂה צוּרוֹת מֵחָדָשׁ בַּדָּבָר
תַעֲשֶינָה בַּדָּבָר שֶלְךָ
אוֹתוֹ הַדָבָר בְּדִיוּק
כִּי הֵן דָּבָר אוֹתוֹ תַעֲשֶינָה
הָבֵן תָבִין כִּי אֵלוּ תְּחַיֶינָה
לְךָ אוֹתָה חֳוָיָה וּפֵרוּשָׁהּ כְּטֶבַע
כִּי הֵן טֶבַע וְלֹא הַמְצָאָה
וְלֹא גִלוּי כִּי כֵּן טֶבַע
תַעֲשֶינָה טֵבַע דָּבָר בְּךָ
כְּמוֹ שֶתֵּן מִין חַיִים לַמִּלָה
תֵּן לַמִּלִים לַעֲשוֹת בְּךָ


השיר, הפותח את הספר "צורות" מבקש מן הקורא לא לקרוא "עוד" ספר, אחרת החוויה האמיתית שהוא צופן לו תפוספס. יש לקרוא אותו עם הידע הקיים אך כאילו זהו הספר הראשון שלך, ספר הבתולין שלך.
הבקשה היא לאו דווקא מטפיזית, אלא בשכנוע לוגי עם טיעונים, מבקשת ממך לעשות את קפיצת האמונה לעולם שיבנה מחדש, בו ללוגיקה הקיימת שלך לא תהיה משמעות.

המילים הן המשמעות של הדבר, אבל אם אין אתה מכיר את הדבר אין משמעות למילה. אתה בא עם הניסיון והחוויות שלך, והמילים הטעונות לא יחוו את אותן החוויות במובן של חזרה מדויקת של מה שעברת, אלא יבנו שוב את החוויות שקיימות בך בעולם בדיוני. ישתמשו בחמרים קיימים.
יש כאן מתח אדיר ובלתי-נתפס, בין מה שהמילים אומרות לבין מה שנאמר בין השורות. המוזר הוא שבשיר על מילים, המילים הלא כתובות בעלות השפעה וכח לא פחות מהכתובות. ולדעתי המשוררת לא ניסתה להסתיר זאת.
המילים, השיר, מזמינות אותך להחייאה של החוויות, חזרה לתחושות הראשוניות של גילוי העולם. אבל מה שהן לא אומרות שריר וקיים: כמו כל דבר חדש יש סכנות: אכזבה מהתהליך, ניכור מהעולם היומיומי, שינוי שלא יאפשר חזרה למצב הראשוני טרם הקריאה. ובל נשכח שיש חוויות שאינך רוצה לחוות שוב, אך אחרי שכבר פתחת את סגור לבך למילים אין דרך חזרה.
אין כאן בקשה אובייקטיבית, אלא רק תחפושת כזו. הן מדברות על עצמן בגוף שלישי, באובייקטיביות-כאילו, פונות ב"הן" כמו שהכתבים אומרים "הישראלים" ולא "אנחנו". לא מפורט מהו "רצונן" אך הן יכפו אותו. הן תעשינה את "אותו דבר בדיוק" - איזה דבר? – ישחקו בקוביות החוויות הראשונות שבנו את מי שאתה בעצם. אפשרות להיוולד מחדש כמעט. הן מתמזגות בך ומכאן שמ-A ו-B נוצר C, דבר חדש, אבל איזה דבר? לא ידוע ובלתי ניתן לצפייה מראש.
השאלה היא האם אתה מוכן לקחת את הסיכון?
אני לקחתי.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

מדהים